ספר במדבר

כל הרע שהרשעים, ואפילו אומות העולם, פועלים בעולם, בא להם מתוך חולי הנפש, שהשכל שלהם אינו מפותח או אינו שליט על יצרם. מצד זה יש קצת לימוד זכות עליהם. מה שמותר לנו לעורר רגשי נקמה הוא רק כדי לקיים בהם מדת עונש כדי להציל את העולם מפעולתם המזיקה. אבל לגוף האנשים יש בנו חמלה ולימוד זכות (ואפילו לגוים צוררינו).

הסמיכות של פרשת המרגלים לפרשת מרים הנביאה הכתובה בסוף הפרשה הקודמת, באה ללמדנו את גודל עוון לשון הרע בכלל, והוצאת דיבה על ארץ ישראל בפרט.

בפרשת השבוע נסמכו כמה פרשיות זו לזו, פרשת המרגלים ולאחריה חיוב קרבן נסכים, פרשת שגגה בחטא עבודה זרה ופרשת ציצית. ויש בהם שייכות בין גורמי החטא של המרגלים לבין תיקונו על ידי פרשת נסכים, עבודה זרה ופרשת ציצית.

הדיבור הוא כח הביטוי של הנשמה. העוצמה הגדולה שיש בכח הדיבור מחייבת אותנו להתייחס אליו בצורה נכונה, ועל ידי הדיבור להפוך את המדבר לישוב ולא חלילה להפוך את הישוב למדבר.

אי-אפשר שלא לברך את המשפחות היושבות בחברון תוך מסירות והקרבה יום יום. הן מבטאות את רחשי הלב של העם כולו, הקשור בכל נימי נפשו לעיר חברון תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן.

מפליא כי מכל העבירות במדבר, הקשה ביותר אשר דוקא בגללה נגזר עליהם שימותו במדבר ולא ייכנסו לא"י, הוא ענין "וימאסו בארץ חמדה" של חטא המרגלים. מה יש בחטא זה שאין בעגל ובשאר הקלקולים?

יש כנראה שתי דרכים לאבד את הזכות על ארץ ישראל, האחת מצויה בפרשתנו והיא בחטא המרגלים והמאיסה ב"ארץ חמדה" והשניה כתוצאה משחיתות שלטונית וחברתית המשמיטה את הבסיס המוסרי של קיומנו.

גדלותה של מידת הענוה; גדולה אינה סותרת ענוה; גאוה גורמת לעצבות וענוה גורמת לשמחה.